<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' קידושין סימנים ל"א, ל"ב</h1>
<h2>דף צו:</h2>
נהגו בארל"י ובכל פרואינצ"א כשמשיאין בניהם כשהם קטנים מפרישין אותם זה מזה עד שיגדילו ועושין חופה אחרת ומצריכין אותם לתת קידושין אחרים, והוציאו זה מדברי בעל הלכות גדולות וז"ל, והלכתא קטן שקדש אין קדושיו קידושין, ואם נשא אשה והוליד בנים ועדין לא הגיע לי"ג שנה ויום אחד אין קדושיו קדושין ואין כתובתו כתובה, אבל בניו הם כשרים ונקראים על שמו, ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט, וכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד יחזור ויקדש ויכתו' כתובה אחרת, ואסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ובלא קידושין לאחר י"ג שנה ויום אחד, מפני שכתובתה הראשונה אין יכול לשעבדו בה נכסיו, אבל אם בא עליה לאחר י"ג שנה ויום אחד אע"פ שלא קדש ולא כתב לה כתובה אחרת ומבקש לגרשה צריכה ממנו גט שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"כ, ואמ' החכם ר' אליהו מן ההר דאין צריך להפרישן זה מזה דבעילתן לא הוי בעילת זנות, ואין צריך קדושין אחרים, דקנאה בביאה כשהגדילו זה עם זה, והביא ראיה לדבריו מפ' אלו הן הנשרפין [סנהדרין ע"ו ע"ב], ומשיאן נשים סמוך לפרקן עליו הכתוב אומ' כו', סמוך לפרקן שאני, אלמא דאין בעילתו בעילת זנות וקנאה בביאה כשהגדילו, ואע"ג דביבמות [צ"ו ע"ב] אמרי' קטן לא חולצין ולא מיבמין אשתו, משמע דנשואי קטן נשואי זנות הן, ואמרי בפ' חרש [שם קי"ב ע"ב] דקטן לא תקינו ליה נשואין, י"ל שהנשואין לאו נשואין גמורין הם מיהו לאו בעילת זנות הוא, דהא אמרינן [כתובות צ' ע"א] קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת, מכלל דבעילתו לא הויא בעילת זנות, וכת' החכם הנזכר דנראה לו דהאי סמוך לפרקו תכף שיצא מכלל קטנות דהיינו בן תשע, אע"פ שרש"י לא פי' כן שהוא פי' שנה או חצי שניה קודם, ופי' רש"י ז"ל המשיא בתו לקטן, גדולה לקטן דאיכא משום ספות הרוה את הצמאה, ונראה לפי פירושו דקטן לקטנה ליכא איסורא, וחזינן דכת' רש"י ז"ל בפ' המדיר [כתובות ע"ג ע"ב] גבי קטן שקדש ואם בעלו קנו, ואע"ג דבקטן שקדש ליכא למימ' בעל לאלתר דהא אין בעילתו קונה עד שיגדיל איכא למימר בקטן בן ט' שנים שביאתו ביאה אבל לקדש בכסף ובשטר אין לו יד, וקתני קנו דלשם קידושין בעל, ע"כ לשונו, מכאן יש ראיה דביאת בן ט' לשום קידושין קידושיו קידושין גמורין, ע"כ.
תשובת שאלה על קטן וקטנה שנשאו ונתיחדו זה עם זה ונסתפק להם אם צריכין עוד קידושין אחרים וכתובה אחרת, ונשאלה זאת השאלה עליה וזאת התשובה. אהה אדני למה הרגזתני להעלות אותי בגדולות ובנפלאות ממני כו', כת' אדני קטן וקטנה שנשאו אין קדושיהן קידושין ואחר שיגדילו צריכין קדושין אחרים להזדווג יחד, נא' לו אך נסתפק לנו בה ספק אם נכתוב לה כתובה אחרת או די לה בכתובה הראשונה ונעשה לה הנפק, כי ידענו כי איננה בתולה ואיך עתה כתובה למשפט הבנות יעשה לה, ואם נעשת הדבר בכל יום שירצה, מן הכל מחשך לאור אותה הוצא, ע"כ תורף דברי אדני.
תשובה בגין דרחמתין עזיזא, אתיב לחכימין ברמזא, למדתנו רבינו בפ' המדיר [כתובות ע"ג ע"ב], קטן שקדש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת בעלו קנו, אלמא משהגדילו זה עם זה ובעלו אין צריכין עוד קידושין אחרין, וכן כתב החכם ר' אליהו מן ההר ואין צריך להפרישן זה מזה, וכן נהגו בהרבה מקומות מפרו"אינצא על פי רבנים צרפתיים ועל פי החכם דון פריפאייג משילון ואני הראיתיו מה שבידי ושמח לדברי, וגם כן החכם ר' יהודה ב"ר קלונימוס מלוני"ל הנהיג לבתו בקדושי קטן ולא הפרישן זה מזה, ועוד למדתנו רבי' [שם צ' ע"א] קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה, אלמא משהגדילו זה עם זה אין צריך עוד לכתובה אחרת, ואע"פ שבעל הלכות גדולות כת' שצריך לתת קדושין אחרים ולעשות כתובה אחרת לפי שבכתובה הראשונה אין משתעבדין בה נכסיו, כבוד הרב יהא מונח במקומו דאין נראין דבריו, מאחר שאמרו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה, והר"מ ב"מ ז"ל כת' [פי"א מהלכ' אישות ה"ז] קטן אפי' בן ט' שנים ויום אחד שנשא אשה אין לה כתובה ואם הגדיל וקיימה אחר שהגדיל יש לה עיקר כתובה, אמנם יש לבעל הדין לחלוק (ולאו) [ולומר] דווקא עיקר כתובה והיינו מנה מאתים ושאר תנאי כתובה שתקנו חכמי', אבל שעבוד הממון שהביאה ושהוסיף מדיליה צריך לחזור ולשעבד לה, וכן מצאתי כתוב בסוף גמ' דפ' הכותב [כתובות שם] אמר רב הונא לא שאנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת אין לה, לפי'[כך] יראה לי שצריך לזו לעשות ב"ד ויחזור ויעשה לה כתובה אחרת לבא זה בזה, בפנינו ב"ד חתומי מטה בא ר' פלוני ואמ' לנו קטן הייתי כשהשיאני אבא אשה ועשיתי לה כתובה (והגדיל"ה) [והגדלנו] זה עם זה ועכשו אני מקיים בפניכם הכתובה ההיא בלב שלם ובנפש חפצה כל הפסק ההוא ובשעבוד נכסים כתקון חכמי' בקנין גמור מעכשו והריני חוזר לעשות כתובה אחרת מהיום בפני עדים כשרים אות באות בתורף כתובה ראשונה ומאתים הראויים לבתולה כאלו אני כונסה היום בתולה ואני חותם בה ראשון ואחר יחתמו עדי הקנין, וזה תורף הכתובה בעדיה ובחותמיה באחד בשבת כו', ובסוף החותמים יכתבו הב"ד ובפנינו ב"ד חתומי מטה נחתמה זאת הכתובה והרי היא מאושרת ומקויימת והכל שריר וקיים, ויחתמו שלשתם, זה נראה לי לפי עניות דעתי, ואם שגיתי הבינני ועל כל פשעים תכסה אהבתך.
<h2>דף קיב:</h2>
נהגו בארל"י ובכל פרואינצ"א כשמשיאין בניהם כשהם קטנים מפרישין אותם זה מזה עד שיגדילו ועושין חופה אחרת ומצריכין אותם לתת קידושין אחרים, והוציאו זה מדברי בעל הלכות גדולות וז"ל, והלכתא קטן שקדש אין קדושיו קידושין, ואם נשא אשה והוליד בנים ועדין לא הגיע לי"ג שנה ויום אחד אין קדושיו קדושין ואין כתובתו כתובה, אבל בניו הם כשרים ונקראים על שמו, ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט, וכשיגיע לי"ג שנה ויום אחד יחזור ויקדש ויכתו' כתובה אחרת, ואסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ובלא קידושין לאחר י"ג שנה ויום אחד, מפני שכתובתה הראשונה אין יכול לשעבדו בה נכסיו, אבל אם בא עליה לאחר י"ג שנה ויום אחד אע"פ שלא קדש ולא כתב לה כתובה אחרת ומבקש לגרשה צריכה ממנו גט שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"כ, ואמ' החכם ר' אליהו מן ההר דאין צריך להפרישן זה מזה דבעילתן לא הוי בעילת זנות, ואין צריך קדושין אחרים, דקנאה בביאה כשהגדילו זה עם זה, והביא ראיה לדבריו מפ' אלו הן הנשרפין [סנהדרין ע"ו ע"ב], ומשיאן נשים סמוך לפרקן עליו הכתוב אומ' כו', סמוך לפרקן שאני, אלמא דאין בעילתו בעילת זנות וקנאה בביאה כשהגדילו, ואע"ג דביבמות [צ"ו ע"ב] אמרי' קטן לא חולצין ולא מיבמין אשתו, משמע דנשואי קטן נשואי זנות הן, ואמרי בפ' חרש [שם קי"ב ע"ב] דקטן לא תקינו ליה נשואין, י"ל שהנשואין לאו נשואין גמורין הם מיהו לאו בעילת זנות הוא, דהא אמרינן [כתובות צ' ע"א] קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת, מכלל דבעילתו לא הויא בעילת זנות, וכת' החכם הנזכר דנראה לו דהאי סמוך לפרקו תכף שיצא מכלל קטנות דהיינו בן תשע, אע"פ שרש"י לא פי' כן שהוא פי' שנה או חצי שניה קודם, ופי' רש"י ז"ל המשיא בתו לקטן, גדולה לקטן דאיכא משום ספות הרוה את הצמאה, ונראה לפי פירושו דקטן לקטנה ליכא איסורא, וחזינן דכת' רש"י ז"ל בפ' המדיר [כתובות ע"ג ע"ב] גבי קטן שקדש ואם בעלו קנו, ואע"ג דבקטן שקדש ליכא למימ' בעל לאלתר דהא אין בעילתו קונה עד שיגדיל איכא למימר בקטן בן ט' שנים שביאתו ביאה אבל לקדש בכסף ובשטר אין לו יד, וקתני קנו דלשם קידושין בעל, ע"כ לשונו, מכאן יש ראיה דביאת בן ט' לשום קידושין קידושיו קידושין גמורין, ע"כ.
תשובת שאלה על קטן וקטנה שנשאו ונתיחדו זה עם זה ונסתפק להם אם צריכין עוד קידושין אחרים וכתובה אחרת, ונשאלה זאת השאלה עליה וזאת התשובה. אהה אדני למה הרגזתני להעלות אותי בגדולות ובנפלאות ממני כו', כת' אדני קטן וקטנה שנשאו אין קדושיהן קידושין ואחר שיגדילו צריכין קדושין אחרים להזדווג יחד, נא' לו אך נסתפק לנו בה ספק אם נכתוב לה כתובה אחרת או די לה בכתובה הראשונה ונעשה לה הנפק, כי ידענו כי איננה בתולה ואיך עתה כתובה למשפט הבנות יעשה לה, ואם נעשת הדבר בכל יום שירצה, מן הכל מחשך לאור אותה הוצא, ע"כ תורף דברי אדני.
תשובה בגין דרחמתין עזיזא, אתיב לחכימין ברמזא, למדתנו רבינו בפ' המדיר [כתובות ע"ג ע"ב], קטן שקדש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת בעלו קנו, אלמא משהגדילו זה עם זה ובעלו אין צריכין עוד קידושין אחרין, וכן כתב החכם ר' אליהו מן ההר ואין צריך להפרישן זה מזה, וכן נהגו בהרבה מקומות מפרו"אינצא על פי רבנים צרפתיים ועל פי החכם דון פריפאייג משילון ואני הראיתיו מה שבידי ושמח לדברי, וגם כן החכם ר' יהודה ב"ר קלונימוס מלוני"ל הנהיג לבתו בקדושי קטן ולא הפרישן זה מזה, ועוד למדתנו רבי' [שם צ' ע"א] קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה, אלמא משהגדילו זה עם זה אין צריך עוד לכתובה אחרת, ואע"פ שבעל הלכות גדולות כת' שצריך לתת קדושין אחרים ולעשות כתובה אחרת לפי שבכתובה הראשונה אין משתעבדין בה נכסיו, כבוד הרב יהא מונח במקומו דאין נראין דבריו, מאחר שאמרו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה, והר"מ ב"מ ז"ל כת' [פי"א מהלכ' אישות ה"ז] קטן אפי' בן ט' שנים ויום אחד שנשא אשה אין לה כתובה ואם הגדיל וקיימה אחר שהגדיל יש לה עיקר כתובה, אמנם יש לבעל הדין לחלוק (ולאו) [ולומר] דווקא עיקר כתובה והיינו מנה מאתים ושאר תנאי כתובה שתקנו חכמי', אבל שעבוד הממון שהביאה ושהוסיף מדיליה צריך לחזור ולשעבד לה, וכן מצאתי כתוב בסוף גמ' דפ' הכותב [כתובות שם] אמר רב הונא לא שאנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת אין לה, לפי'[כך] יראה לי שצריך לזו לעשות ב"ד ויחזור ויעשה לה כתובה אחרת לבא זה בזה, בפנינו ב"ד חתומי מטה בא ר' פלוני ואמ' לנו קטן הייתי כשהשיאני אבא אשה ועשיתי לה כתובה (והגדיל"ה) [והגדלנו] זה עם זה ועכשו אני מקיים בפניכם הכתובה ההיא בלב שלם ובנפש חפצה כל הפסק ההוא ובשעבוד נכסים כתקון חכמי' בקנין גמור מעכשו והריני חוזר לעשות כתובה אחרת מהיום בפני עדים כשרים אות באות בתורף כתובה ראשונה ומאתים הראויים לבתולה כאלו אני כונסה היום בתולה ואני חותם בה ראשון ואחר יחתמו עדי הקנין, וזה תורף הכתובה בעדיה ובחותמיה באחד בשבת כו', ובסוף החותמים יכתבו הב"ד ובפנינו ב"ד חתומי מטה נחתמה זאת הכתובה והרי היא מאושרת ומקויימת והכל שריר וקיים, ויחתמו שלשתם, זה נראה לי לפי עניות דעתי, ואם שגיתי הבינני ועל כל פשעים תכסה אהבתך.
